האם הפוליטיקה היא פרופסיה
נמרוד נוי
28/10/2011
לנגד עינינו קדימה הולכת ונחלשת בסקרים הארציים. יתכן אף שאנו חוזים בתחילתו של תהליך דרמתי בו היא נעלמת ונמוגה מחיינו כלא הייתה. הדברים לא קורים סתם ככה. יש להם סיבות המניעות אותם. הראשונה מבניהן נעוצה בזאת שלא הצלחנו ולא ידענו, וגם לא רצינו לדעת ולעסוק בשאלות היסוד של המפלגה ושל הפוליטיקה הישראלית כולה.
אריק שרון, מייסדה של המפלגה, נשאר לבדו על הר נבו ולקדימה לא קמה מנהיגות שתחצה עמה את הירדן ותכבוש את הארץ המובטחת. לדידנו, מה שהיה הוא שיהיה ואין כל צורך להשקיע מאמץ, אנרגיות ותעוזת הרוח בחשיבה סדורה ומקצועית יותר על הדברים, ולשאול את השאלות הגדולות באמת כמו, לשם מה הוקמה המפלגה הזו ומה הן ההצדקות האמתיות לקיומה? כל שידענו לעשותו הוא את אותו עוד מאותו הדבר ומה שהיה הוא שיהיה. וכשזהו הנארטיב (הסיפור) היחיד בעיר, זה המה שיש לנו למכור לציבור הרחב, אין צורך להיות נביא וגם לא בן נביא כדי לחזות את התרסקותה הקרובה של המפלגה הנחמדה הזו. 'ככה לא בונים חומה' וככה גם לא בונים מדינה ולא מפלגה. ועל רקע זה דיבורים על אופוזיציה לוחמת הם קישקוש בלבוש ותו לא. וקדימה במערומיה איננה יכולה להיחשב ולהיראות כאלטרנטיבה של ממש. אולי בקושי ברירת מחדל במערכת פוליטית התאבדותית בו מצויה כיום מדינת ישראל.
עלינו להבין שעל הבלטה הקטנה הזו של ענייני המדינה - המתגלמים בשתי הקטיגוריות הגדולות של חיינו, השלום והביטחון וחברה וכלכלה - עומד כבר כיום מרביתו של העם, והמקום שם צפוף ומחניק עד מאוד. ברמה העקרונית לא שוררים עוד הבדלים משמעותיים בין הקבוצות השונות בעם והמפלגות המייצגות אותו, פרט לשוליים סהרוריים. הבדלים המצדיקים הקמת מפלגה חדשה כמו קדימה. במציאות זו פריצת דרך יכולה להגיע רק ממקום אחר. ממשהו חדש, והוא יצירת מערכת פוליטית חדשה בישראל. מערכת שתישען על שתי מפלגות גדולות חדשות ותרבות פוליטית חדשה. מערכת פוליטית שתשקוד על 'פיתוח עוצמה של חיים דמוקרטיים' במדינה, ותאפשר בכך לבסס הסכמות לאומיות רחבות, ולייסד תהליכים שיאפשרו את הוצאתם אל הפועל של כל אותם דברים טובים שאנו מאמינים בהם ושואפים אליהם. מערכת שתהיה מסוגלת להבטיח את בטחונה של המדינה ואת רווחתה. מערכת שתאפשר להשיט את הספינה הזו הנקראת מדינת ישראל אל עבר חוף מבטחים.
מאחר והחלטנו שהפוליטיקה איננה פרופסיה ואין מקום לשאול את השאלות הגדולות של חיינו הציבוריים במדינה הזו, איננו יכולים להגיע לשום תובנות מושכלות וראויות על הדברים. כך קורה שכולנו מקשקשים את עצמנו לדעת על ענייני השלום והביטחון וחברה וכלכלה ולא מקדישים תשומת לב מינימלית כדי להבטיח את השגתם של אותם יעדים נשגבים שאנו חולמים עליהם. מאחר וזו תמונת המצב אנו פועלים לבדל את עצמנו מן המפלגות האחרות דרך יצירת מצגות שווא ודרך ניהול שיח ציבורי תפל, מסיט ומדיח בענייני המדינה, שכאמור ברמה העקרונית אין כבר הבדלים של ממש המצדיקים פירוד ופיצול בעם. האוזן הרגישה יודעת זאת. היא עוקבת אחר הדיבורים השונים ומזהה מיחזור אין סופי של חומרים ידועים וניסיון עיקש לחפש את המפריד והמבדיל. מאחר ואנו עסוקים כל העת בשאלות המדינה, ונדמה לנו שבכך אנו 'עושים פוליטיקה אמתית', השלכנו בכך את הפוליטיקה לחצר האחורית הזנוחה והנטושה של חיינו ולמעשה כמעט ואפשר לומר שאין בישראל חיים פוליטיים של ממש. מתקיימת כאן פיקציה שאנו מכנים אותה בשם פוליטיקה. וגם הדמוקרטיה שלנו יוצאת נפגמת מכך.
צר לי לחזור ולומר כאן, כי איש בקדימה, לא בשפיץ שלה, עבור דרך חברי סיעתה ועד לשדרת הפעילים המרכזיים שלה, איש מבניהם איננו מתרומם לגודל העשייה והאחריות הנדרשים. חמור מכך המערכת כולה מקיאה מתוכה כל רצון או יוזמה להכניס למפלגה קצת יותר תשומות מקצועיות. אנו כמעט וחיים בתקופה של שריפת ספרים כאשר מדברים על המערכת הפוליטית. האטימות הזו חוגגת בכל פה ונהפכה לתכונה מבוקשת ומעודפת בתוכנו, וכל הידע האנושי האחר בטל בשישים. כל עוד איננו מתייחסים לפוליטיקה כפרופסיה, כל עוד זה המצב נמשיך לשקוע כולנו במימי הביצה הדלוחים של חיינו הציבוריים.
